על משמעותה האמיתית של המילה 'אחריות' 

הרשו לי לפתוח בוידוי קטן - לפני הרבה שנים, בעודי חייל בצבא, קיבלתי לידי דף קטן ועליו כתובה הגדרה למילה אחריות. אני זוכר שכשקראתי את ההגדרה בפעם הראשונה, לא הצלחתי לרדת לעומקה, והאמת היא שגם בקריאה שניה ושלישית - לא ממש הבנתי. אני חושב שזו היתה בפעם השביעית שקראתי את הדף שבידי, כשהבנתי באמת מהי אחריות, ומאז הדף הזה מקופל ושמור אצלי בארנק, אותו אני נושא איתי לכל מקום.

ההגדרה למילה אחריות מתחילה במשפט אחד פשוט ומהותי:
"אחריות מתחילה עם האמירה, שאני גורם בעניין".

משמעות המשפט היא שלהיות אחראי משמעותו להבין שכל מה שמתרחש בחייך הוא תוצאה של מה שעשית או לא עשית, במה שבחרת ובמה שלא בחרת, במה שאמרת או לא אמרת. בסופו של דבר, אם נסתכל מספיק לעומקן של התוצאות בחיינו, נוכל לראות כיצד היינו גורם מרכזי בהיווצרות שלהן. נוכל לראות זאת בכל תפקיד שנשאנו בו, בכל מערכת יחסים (בעבר ובהווה), בכל צומת שעברנו, בכל מקום שהיינו וחווינו.

לעיתים קרובות קשה לנו לקבל את התובנה הזו. לרוב אני שומע טיעונים המעבירים את כובד האחריות הלאה לנסיבות חיינו - עליהן לא תמיד יש לנו שליטה. אז כיצד אנחנו יכולים להיות "גורם" בכל תוצאה?

אכן, לא תמיד אנו מסוגלים לשלוט בנסיבות חיינו, אך תמיד אנחנו מסוגלים לבחור מי אנחנו אל מול הנסיבות הללו. לדוגמא, אני לא יכול לשלוט על שער הדולר, שוודאי יכתיב את גובה שכר הדירה הקרוב שלי, אבל אני תמיד יכול לבחור מי אני אהיה אל מול השינויים בשערו - האם אני אדם חרדתי, חסר שקט, רגוע, מתוכנן ועוד. בחירה זו היא שתעצב את מציאות חיי.

ויקטור פרנקל, אבי הלוגותרפיה (הנחשבת האסכולה הוינאית השלישית לפסיכותראפיה אחרי קודמותיה - הפסיכואנליזה של פרויד והפסיכולוגיה האינדיבידואלית של אדלר), עיצב את משנתו בין כותלי מחנות ההשמדה בשואה. מתוך חוויותיו האישיות וחוויות שהיה עד להן, ניסה פרנקל להבין איך בני אדם מסוגלים להתמודד עם נסיבות חיים בלתי נתפסות, בהן לכאורה אין לאדם כל שליטה או בחירה על דבר בחייו - אפילו בין חיים ומוות. אל מול חוויות קשות אלו, אין זה מקרי שמושג האחריות מקבל חלק נכבד במשנתו, ועליו אומר פרנקל:

"חיים פירושם, בסופו של דבר, נטילת אחריות למציאת התשובה הנכונה על בעיותיו של אדם וקיום התפקידים שהם מעמידים בלי הרף לפני כל יחיד ויחיד" (מתוך 'האדם מחפש משמעות', של ויקטור פרנקל)

בין אחריות לאשמה
לרוב אנו נוטים להתבלבל בין "אחריות" לאחותה המרשעת - "אשמה". בדרך כלל כשאני שומע אחרים האומרים: "אני לוקח על זה אחריות מלאה", או "אולי תיקח כבר אחריות על זה", או "אל תפיל עלי את האחריות" - בעצם הם מתכוונים לאשמה. באחריות אמיתית אין אשמה, משום שאחריות אמיתית הינה נקייה משיפוט או ביקורת. אחריות אינה עול, פגם, זכות, בושה או אשמה.

באחריות לא עולה השאלה של טוב או רע, בסדר או לא בסדר, צודק או טועה - זו פשוט עמדה שבה אנחנו בוחרים לנקוט אל מול חיינו. והעמדה הזו מתחילה.... בדיוק - ניחשתם נכון: בהבנה שאני גורם בעניין.

אשמה היא מסוג ה"כלים" שאנחנו משתמשים בהם כדי לא לקחת אחריות, והדבר מתייחס באותה מידה גם לגבי נקיפות מצפון. באחריות אין נקיפות מצפון, וכאשר הן עולות, לרוב הן מאפשרות לנו להשתחרר ברמה מסוימת מאחריות, באומרנו (לעצמנו או לאחרים) - "אני יודע שאני לא בסדר, אבל אני מרגיש ממש רע עם זה.... (אז אולי זה קצת מקל על המצב)". נקיפות מצפון הן בעצם סוג של ביקורת עצמית, וכפי שכבר הגדרנו - אחריות אמיתית חפה מביקורתיות.

עוצמתה של אחריות בחיים
לקיחת אחריות אמיתית על חיינו מאפשרת לנו להתמודד עם המצב, מתוך נקודת המבט שאנחנו המחוללים של הפעולות שלנו, של המחשבות שלנו, של מה שיש לנו בחיים, של מי שאנחנו.
מתוקף כך חשוב להבין שאחריות, מטבעה, אינה משהו שאפשר להטיל על אחרים, ואחרים אינם יכולים להטילה עלינו. זוהי עמדה לגבי החיים שרק אנחנו יכולים לבחור. זוהי עמדה מעצימה לגבי, המייצרת הקשר של חופש, בחירה ועשייה בחיינו.

אחריות באימון אישי
אחת המתנות הגדולות ביותר שתהליך אימוני יכול לתת למתאמן, היא היכולת לקחת אחריות על חייו ברמה חדשה לחלוטין. מתוך לקיחת אחריות, מתאמנים מסוגלים לייצר טרנספורמציה - מהפך אמיתי בפעולות שלהם, בבחירות שלהם, במערכות היחסים שלהם, בנסיבות חייהם. אחריות היא אחת מאבני הבניין החשובות ביותר כשאנו בונים תהליך שינוי, שכן בלעדיה אנו נתונים ל"חסדי המציאות".

כדי ללמוד יותר כיצד אימון אישי יוכל לעזור לך לקחת אחריות על חייך, ומה בחייך יתאפשר לך כתוצאה ישירה מתוצאותיו, צרו עימי קשר

לקבלת מאמרים חדשים ישירות לתיבת המייל שלכם, שילחו את המילה "מאמרים".

המאמר לקוח מתוך אתר BeyondCoaching.co.il > מאמרים בנושא אימון אישי